יומן קריאה-שני כלבים וילד\ ברי פריגת

סיום

אני מסיימת את המסע. 

מה שלמדתי ולקחתי מן המסע: 

למדתי שזה לא כל כך נורא לקרוא ספר. זה סוג של התנתקות לשעה, שעתיים או אפילו יותר וזה מאוד מרגיע.. אני חושבת שבגלל המסע הזה אני אתחיל לקרוא יותר ספרים. זה בונה לנו את ההבנה ובהמשך הסיפור הבנתי יותר את העלילה. 

מן הסיפור למדתי להעריך את הדברים הקטנים ביותר : אם זה אוכל או אפילו בגדים. למדתי שאין דבר אחר חוץ מהמשפחה,הבית, והחברים. באותה התקופה החיים היו מאוד מאוד קשים.. אני לא הבנתי ולא האמנתי איך אנשים הצליחו לשרוד זוועות שכאלו.. זה נראה לי פשוט בלתי אפשרי. יוסף בעייני הוא פשוט איש גיבור ואמיץ. 

יומן קריאה- שני כלבים וילד \ ברי פריגת

פרק 6

הייתי מבוהלת. יוסף יצא לגינה בבית החווה הקטן. לפתע עמד מאחוריו נער  ושאל אותו בטון מפחיד : "היי, ילד! מי אתה? מה אתה עושה פה" הקול שיוסף שמע הקפיא אותו במקומו. הוא דמיין חייל גרמני עומד מאחורי ומכוון את הרובה שלו אל גבו, וברגע שהוא יסתובב הוא ירה בו. 

יוסף הסתובב וראה נער המבוגר ממנו בערך בשנתיים. לאחר ששוחח שיחה נחמדה עם הנער, הבין שאינו אנטישמי בכלל. הזדעזעתי לשמוע על חיילי האס-אס. הנער הפולני  שגר בסמוך לבית החווה סיפר שראה חיילי אס-אס שלוקחים את המשפחה שגרה לפני יוסף בבית הנטוש אל הגטו. הייתי המומה. חיילי האס- אס היו הגורם המרכזי של השואה שעברה על העם שלנו, והיו אחראים למותם של שישה מיליון יהודים. השנאה ליהודים הייתה קיימת בכל המדינות השכנות לפולין.- אוקראינה, ליטא, לטביה ועוד.. והכי גרוע שהתושבים שלהן עזרו לגרמנים להרוג יהודים ואפילו הם בעצמם הרגו יהודים. אני לא מבינה למה כל כך שנאו יהודים? מקנאה?