יומן קריאה-שני כלבים וילד\ ברי פריגת

סיום

אני מסיימת את המסע. 

מה שלמדתי ולקחתי מן המסע: 

למדתי שזה לא כל כך נורא לקרוא ספר. זה סוג של התנתקות לשעה, שעתיים או אפילו יותר וזה מאוד מרגיע.. אני חושבת שבגלל המסע הזה אני אתחיל לקרוא יותר ספרים. זה בונה לנו את ההבנה ובהמשך הסיפור הבנתי יותר את העלילה. 

מן הסיפור למדתי להעריך את הדברים הקטנים ביותר : אם זה אוכל או אפילו בגדים. למדתי שאין דבר אחר חוץ מהמשפחה,הבית, והחברים. באותה התקופה החיים היו מאוד מאוד קשים.. אני לא הבנתי ולא האמנתי איך אנשים הצליחו לשרוד זוועות שכאלו.. זה נראה לי פשוט בלתי אפשרי. יוסף בעייני הוא פשוט איש גיבור ואמיץ. 

יומן קריאה- שני כלבים וילד \ ברי פריגת

פרק 6

הייתי מבוהלת. יוסף יצא לגינה בבית החווה הקטן. לפתע עמד מאחוריו נער  ושאל אותו בטון מפחיד : "היי, ילד! מי אתה? מה אתה עושה פה" הקול שיוסף שמע הקפיא אותו במקומו. הוא דמיין חייל גרמני עומד מאחורי ומכוון את הרובה שלו אל גבו, וברגע שהוא יסתובב הוא ירה בו. 

יוסף הסתובב וראה נער המבוגר ממנו בערך בשנתיים. לאחר ששוחח שיחה נחמדה עם הנער, הבין שאינו אנטישמי בכלל. הזדעזעתי לשמוע על חיילי האס-אס. הנער הפולני  שגר בסמוך לבית החווה סיפר שראה חיילי אס-אס שלוקחים את המשפחה שגרה לפני יוסף בבית הנטוש אל הגטו. הייתי המומה. חיילי האס- אס היו הגורם המרכזי של השואה שעברה על העם שלנו, והיו אחראים למותם של שישה מיליון יהודים. השנאה ליהודים הייתה קיימת בכל המדינות השכנות לפולין.- אוקראינה, ליטא, לטביה ועוד.. והכי גרוע שהתושבים שלהן עזרו לגרמנים להרוג יהודים ואפילו הם בעצמם הרגו יהודים. אני לא מבינה למה כל כך שנאו יהודים? מקנאה? 

יומן קריאה- שני כלבים וילד\ ברי פריגת

המשך פרק 5 

ביום השני שיוסף היה בבית הרגשתי יותר רגועה. התנאים השתפרו: הוא סייר בבית ומצא בגדים של אדם מבוגר, אמנם גדולים יותר אך לא קורעים ובלויים. בלילה, הוא ישן על מיטה רכה ונוחה. הכלב שהיה איתו בבית הוביל אותו אל פלג רדוד של מים צלולים , קרים וטעימים. הפלג הזה פתר את בעיית מי השתייה. יוסף כבר לא היה תלוי במי ברז מעופשים. 

הכלב "אחשוורוש" ויוסף התקרבו אחד לשני והם כבר לא אויבים. שמחתי לדעת שהכלב הוא זה שעזר ליוסף להתמודד עם הבעיות הקשות: יוסף כבר לא הרגיש לבד, כל פעם שהכלב התמתח,ניתר, קפץ וניסה לתפוס חרקים ופרפרים יוסף צחק. הרגשתי מאושרת בשבילו. 

יומן קריאה- שני כלבים וילד\ ברי פריגת

יום ראשון- 31.1.2016. 9:20 - שיעור ספרות

פרק 5  

הייתי מאושרת ובאותו רגע גם הרגשתי עצב, ואני בטוחה שגם יוסף הרגיש כך. 

למזלו, ההחלטה להקיש על דלת הבית הייתה נכונה. בהתחלה, אף אחד לא פתח את דלת הבית. יוסף החליט לפתוח את הדלת בעצמו, היא לא הייתה נעולה. הוא נכנס פנימה ומחשבות מילאו את ראשו.. הוא ראה חנוכייה עומדת על שולחן, ובקצה החדר מגן דוד. איש אינו היה בבית והוא חושב שהוא ידע את התשובה הנוראית.. בבית גרה משפחה של יהודים שנלקחו לגטו על ידי החיילים הגרמנים. למזלו הם לא לקחו צידה לדרך ונשארה בבית כמות של מזון שיכול להספיק להרבה זמן לילד אחד. אמנם כל מוצרי החלב היו מקולקלים, הפירות היו רקובים והביצים היו לא טריות ...יוסף היה במצב קשה כל כך, שלא היה לו אכפת מה הוא מכניס לגוף שלו. הייתי מאושרת שלפחות הוא מצא מחסה כדי לנוח ולאכול. אמנם התנאים בבית לא היו טובים, הברזים בבית לא פעלו והיו רק מים מעופשים, אך לפחות יש לו קורת גג כדי להתגונן מפני הקור והגשם. שמחתי שסוף סוף יוסף לא הרגיש לבד, הכלב שהפך לחבר הטוב שלו היה איתו בבית. 

יומן קריאה- שני כלבים וילד\ ברי פריגת

יום ראשון- 31.1.2016- שיעור ספרות 

     המשך פרק 4 

תחושת הייאוש השתלטה על יוסף וגם עלי.

הוא תיאר עד כמה היה לו קשה להמשיך לצעוד במסלול: הנעליים נקראו, הבגדים היו מאוד בלויים, התיק שלו שבתוכו היו כמה פיסות של מזון נפל לתוך ביצה ואפילו את רגליו אינו היה יכול להרגיש. הייתי מסוקרנת. יוסף לפתע ראה שוב בית חווה קטן. רציתי שלא ייקח סיכון ויכנס לבתים כאלו שוב. אבל יוסף היה ילד מאוד אמיץ ובלית ברירה, דפק על דלת הבית. אי אפשר לתאר את התחושה הזו שלפתע עומד מולך כלב שהוא כמעט בגודל שלך, נובח בכל כוחו וחושף את שינוי החדות ואת שני ניביו הארוכים. חשבתי שהכלב יתנפל על יוסף וינשוך אותו אך אינו עשה זאת. הייתי מופתעת. ליוסף כבר מתחילות להיות הזיות מכל הסבל שהוא עובר ביער. לשמוע את הקול של אמא קוראת בשם שלך ממלא את הלב. אבל אחר כך להבין שזה רק הזיה, עוד יותר מגביר את תחושת התסכול. 

יומן קריאה- שני כלבים וילד \ ברי פריגת

יום חמישי 28.1.16 - 16:54

המשך פרק 3 

הייתי סקרנית מפני שיוסף סיפר שהוא מצא עוד בית חווה קטן. הוא פרץ לשם ובני הבית לא שמו לב. שמחתי שהוא הצליח לקחת מן המטבח שלהם כמות אוכל ומים שתספיק לו לאורך הדרך. אפילו הוא הצליח לקחת שמיכה שתחמם אותו כשהוא ישן בלילה ביער.

פרק 4 - פגישה עם כלב 

בפרק 4 הבנתי כמה קשה היה לילדים באותה התקופה. הם היו צריכים להתמודד עם בעיות קשות כמו אנשים מבוגרים. היום אנחנו רק מתלוננים שקר לנו, שאנחנו רעבים, שקשה לנו בלימודים או שאנחנו רוצים להיפגש בערב עם חברים... קשה לי לדמיין ילד בן 11 שהולך עם כיווני השמש, פורץ לאנשים של בתים, חוצה נהרות והרים. והכל לבד ללא עזרה. 

יומן קריאה -שני כלבים וילד/ ברי פריגת

  יום שני 25.1.16 -8:40 , ז'1 שיעור ספרות  

פרק 3- מסלול הרעב 

לאחר שיוסף קפץ מן הרכבת עלתה בי תחושת אכזבה. באותו הרגע כשהוא קפץ מן הקרון הוא ידע שהוא לעולם כבר לא יוכל לראות את הוריו ואת האחים שלו. החוויות הנוראיות שניצולי השואה עברו השאירו אצלם פחד איום. קשה לתאר בן אדם  חף מפשע, שרק בגלל שהוא יהודי, שמו אותו בתוך מחנה עבודה, ובכל שבוע הגיע רופא אכזרי כדי לבדוק מי בריא ויכול להמשיך לעבוד ,ומי חולה  וצריך לשלוח אותו מהמחנה אל יעד שממנו אין דרך חזרה. לא פלא שעד היום המלחמה השאירה צלקות עמוקות  בנשמה אצל הניצולים. השאלה שלי היא למה עשו דבר כזה נורא ליהודים? 

לאחר מכן הופתעתי, תחושת הרעב והצמא של יוסף גברה ולפתע הוא מצא בית חווה קטן ומבודד. שמחתי שהרגשה של אושר מילאה את לבו, אך הרגשה זו מיד התקלקלה. כשהוא המשיך להתקרב לבית הוא ראה אישה פולנייה שתולה כביסה. היא התחילה להצביע עליו ולצעוק עליו " יהודי , שלא תעז להתקרב לחווה שלי!" 

היא איימה עליו שאם הוא לא יצא משטח החווה היא תקרא לבעלה וזה יהיה הסוף של יוסף. הרגשתי מזועזעת. הרי הוא לא עשה לה כלום! הרגשתי רגועה כאשר הוא ברח וניצל. אני מעריכה את יוסף. לדעתי הוא אמיץ וחזק מאוד. לראות חבר שנהרג ביער ולקבור אותו, צריך הרבה אומץ.