יומן קריאה -שני כלבים וילד/ ברי פריגת

  יום שני 25.1.16 -8:40 , ז'1 שיעור ספרות  

פרק 3- מסלול הרעב 

לאחר שיוסף קפץ מן הרכבת עלתה בי תחושת אכזבה. באותו הרגע כשהוא קפץ מן הקרון הוא ידע שהוא לעולם כבר לא יוכל לראות את הוריו ואת האחים שלו. החוויות הנוראיות שניצולי השואה עברו השאירו אצלם פחד איום. קשה לתאר בן אדם  חף מפשע, שרק בגלל שהוא יהודי, שמו אותו בתוך מחנה עבודה, ובכל שבוע הגיע רופא אכזרי כדי לבדוק מי בריא ויכול להמשיך לעבוד ,ומי חולה  וצריך לשלוח אותו מהמחנה אל יעד שממנו אין דרך חזרה. לא פלא שעד היום המלחמה השאירה צלקות עמוקות  בנשמה אצל הניצולים. השאלה שלי היא למה עשו דבר כזה נורא ליהודים? 

לאחר מכן הופתעתי, תחושת הרעב והצמא של יוסף גברה ולפתע הוא מצא בית חווה קטן ומבודד. שמחתי שהרגשה של אושר מילאה את לבו, אך הרגשה זו מיד התקלקלה. כשהוא המשיך להתקרב לבית הוא ראה אישה פולנייה שתולה כביסה. היא התחילה להצביע עליו ולצעוק עליו " יהודי , שלא תעז להתקרב לחווה שלי!" 

היא איימה עליו שאם הוא לא יצא משטח החווה היא תקרא לבעלה וזה יהיה הסוף של יוסף. הרגשתי מזועזעת. הרי הוא לא עשה לה כלום! הרגשתי רגועה כאשר הוא ברח וניצל. אני מעריכה את יוסף. לדעתי הוא אמיץ וחזק מאוד. לראות חבר שנהרג ביער ולקבור אותו, צריך הרבה אומץ.